20 - מתארגנים ומצטיינים

הארגון מחדש של התנועה הפרטיזנית בבלארוס שהחל בשלהי 1942 והאיסור לשוטט ביערות שהוחל על קבוצות חמושות ובלתי חמושות בעקבות הארגון מחדש – השפיעו על הקבוצות היהודיות ביערות בשני דברים:
א. הקבוצות המשוטטות של הפרטיזנים הרוסים התמעטו במידה ניכרת. דבר זה גרם להפחתת מקרי הרצח של יהודים בידיהם, כי נוצר להם סדר יום מובנה ותעסוקה מסודרת של מאבק בגרמנים במקום פריקת יצרי ההרג על גב היהודים. למרבה הצער גם ביחידות הפרטיזניות היו גילויי אנטישמיות ומקרי רצח, אבל לעומת הרציחות הסדרתיות של יהודים בקרב הפרטיזנים המשוטטים – הרציחות פחתו.
ב. במקרים מסוימים, הארגון מחדש הקל על צעירים יהודים להתקבל ליחידות הפרטיזניות הרוסיות.
אבל להתארגנות זו הייתה גם תופעת לוואי שלילית.
קבוצות היהודים שנשארו ביערות, רובן בלתי חמושות וחלקן חמושות ברובה אחד או באקדח אחד – היו מסורבי קליטה, אבל חל עליהן איסור השוטטות. קבוצות אלו נאלצו לקיים 'אי לגיטימי' בתוך היער, לפי דינם של אדוני היערות החדשים – הפרטיזנים הרוסיים. המחנות המשפחתיים שקמו פה ושם היו תשובה רק לחלק מהיהודים. השאר היו בסכנה יום-יומית קבועה.
למרות חיסרון משמעותי זה, היו יהודים רבים בין הפרטיזנים שהשקיעו מאמצים להסדרת מעמד הפרטיזנים למען הסדר הטוב ובגלל מעלות ההסדר הזה. מיכאל יעקבולביץ' גדיילין היה זה שהקים את יחידת 'קירוב' והשקיע מאמצים בהפיכת הפרטיזנקה הפראית ביער לפרטיזנקה מאורגנת בפיקוח מפקד הסיירת של 'קירוב: איליה אברמוביץ' שנודע ביער באומץ ליבו.

יהודים כלוחמים פעילים
בגדודים הפרטיזניים בפולסיה המערבית היו לוחמים יהודים רבים שבלטו באומץ לבם, בנחישותם להילחם ובמבצעיהם הקרביים.
הגבורה התבטאה בלוחמה פעילה כמו מניה יוסלביץ' מווראשה וסוניה קורז' מהפלוגה היהודית בבריגדת 'מולוטוב' ביער זווישצ'ה שהתבלטו ביחידתם במבצעיהן החבלניים היעילים, והגבורה התבטאה גם בעמידה מול הקשיים שהגרמנים הערימו, כמו אליעזר רטנובסקי שברח מגטו יאנוב, נתפס בידי הגרמנים ועונה על ידם. האכזרים הברבריים הללו שברו את ידו וחתכו את לשונו כדי שיסגיר את מיקום הפרטיזנים, אך רטנובסקי המתפתל ביסוריו חיזק את לבבו ולא הראה להם את הדרך לפרטיזנים.
בדרך כלל התבלטו היהודים בפעילותם האמיצה. ליפא יוסלבסקי נודע ביער באומץ לבו כ'מוריד רכבות'; משה שולמן מלנין צבר לזכותו מספר לא מועט של רכבות שהוריד וגשרים שהועפו באוויר. הוא קיבל אותות הצטיינות גבוהים; יעקב בן חנן אפשטיין מלנין התקיף בהצלחה ליד לושצ'ה את הרכבת שהסיעה טייסים גרמנים. הוענקה לו מדליה על אומץ לב.


אליעזר קירשנצווייג לקח חלק בהגנה היהודית בעיירתו פשיטיק בפולין בשנות השלושים בפוגרום של האנדקים הפולניים [=מפלגה אנטישמית שמצעה היה שנאת זרים]. ההיסטוריה העשירה שלה כללה את יוזמת הבריחה ממחנה העבודה בהנצביץ', הצטרפות לגדודו של ציגנקוב ואחר כך לבריגדה של 'באטיא', השתתפות בסיורים ובמבצעי חבלה.
סופו של קירשנצווייג היה עגום: הוא יצא לסיור עם שני פרטיזנים רוסיים ולא שב. עמיתיו טענו שהוא נורה על ידי גרמנים, אבל שמועות עקשניות טענו שהוא נרצח דווקא בידי חבריו לפעולה.
יעקב ניימוי יליד סארני התקבל ליחידה פרטיזנית שמפקדה היה חסנוב ופעל באזור דויד-הורודוק. עברו עליו שעות רבות של ישיבה קפואה במארבים ושעות ארוכות של מאמץ פיזי אדיר בפעולות נקם נגד משתפי הפעולה עם הגרמנים ורוצחי היהודים. מלבד השתתפותו הסדירה ביחידה, ניימוי הוציא להורג שישה עשר רוצחי יהודים בכפר ויטקביץ'. מעשיו הביאו לכך שהוענקו לו אותות הצטיינות.
ברוך מנקובסקי חי יחידי ביער במשך תקופה ארוכה, אבל בדידותו הממושכת לא הפריעה לו להיות מפקד מחלקה כשתעוזתו ידועה בכל הכפרים שבסביבה.
אשר מנקובסקי היה אחיו של ברוך וגם הוא כאחיו תפס תפקיד פיקודי והתמנה כמפקד כיתה. שבילי היער היו מוכרים לו כאילו שורטטו במפת שבילים שנחקקה על שלט בצדי הדרכים, ולעיתים קרובות היה מורה דרך לפרטיזנים. ההתקפה על דומברוביצה שבה להבות יפות ועליזות הקיפו את בית החרושת לאלכוהול, חלקי גשר התעופפו באוויר ותחנת רכבת הפסיקה לפעול – הייתה בסיועו הפעיל, כמו גם בקרב על חיל המצב בוויסוצק ובמיקוש חמש רכבות בקו דומברוביצה-לונינייץ.
סניה פיאלקוב בן השש עשרה מהכפר וויצ'בקשה פעל רבות כקשר בין היחידה הפרטיזנית ובין הכפרים, אבל לא רק הפרטיזנים ידעו על חשיבותו. המידע עליו הודלף גם למקורות עוינים. פיאלקוב נתפס בידי איכרים מוויצ'בקה, ואיכרים אלה מסרוהו לגסטפו.
"בשביל מי פעלת?"
"בשביל עצמי".
"אל תשקר!"
שתיקה.
"איפה הבסיס הפרטיזני הקרוב?" הצלפת פרגול על הפנים. צריבה קשה בעיניים.
שתיקה.
עינויים מזעזעים כמיטב הידע הגרמני ולחץ בלתי מתון הופעלו עליו אבל לא הצליחו להוציא מפיו ידיעות על הפרטיזנים. הגרמנים התנקמו בו באכזריות: הם קשרו אותו בשערותיו לזנבו של סוס והדהירו את הסוס ברחוב.
בניגוד ליהודים שלחמו באמצעות כלי נשק, הפרטיזן היהודי מילר פעל עם טימופייב בלוחמה שקטה אבל הרסנית לא פחות: הוא עסק בריגול וכבילוש ליד מטהו של בייגמה. אחת מפעולות הריגול הייתה הסתכנות של ממש: מילר ישב חודש ימים במשרד גרמני בפינסק. המידע שהצליח להביא איתו הציל חיים של רבים.

מלבד לוחמים בודדים אלה שנאבקו בתוך יחידותיהם, היו גם יהודים שייסדו יחידות בכוחות עצמם. כך היו מייסדיה של יחידת 'וורושילוב' או בשמה האחר על שם מפקדה: 'מיסיורה' – יהודים. בתחילה מנתה היחידה אחד עשר איש – כולם יהודים, פרט למיסיורה שנבחר כמפקד. אחר כך התרבו הפרטיזנים שבה והיא הפכה ליחידה מעורבת. הגידול הקבוע הגיע לשיא כשהיו בה שלוש מאות ושישים לוחמים, מתוכם שמונים יהודים. על אף שפחות מרבע מלוחמיה היו יהודים, עדיין שמרה היחידה על צביונה היהודי שהוטבע בה בידי מייסדיה ולא השתנתה.
על אף אווירת הכאוס ביערות, והמלחמה המתמשכת מול הגרמנים ששאפו לרצוח כל יהודי באשר הוא, היו יהודים שלא שכחו את עיקר תפקידו של היהודי: למלא את רצון בורא העולם. דוגמה לכך היה יהודי בשם קליגר, פליט מווארשה שהיה חבלן מצטיין בגדודו של פאקוש, בבריגדה מאתיים עשרים וחמש. מלבד פיצוצים במפקדות גרמניות והטמנת מוקשים לחילות גרמניים חולפים, היה הצעיר הזה ירא שמים והקפיד על המצוות גם בחיים המשובשים ששררו ביער. הוא הצליח להבריח עימו זוג תפילין, ובכל בוקר היו עצי היער מפסיקים מעט מרחשיהם ומביטים ביראת כבוד ביהודי ששומר על מסורת עמו, קושר תפילין על ראשו, מגלגל את רצועות התפילין לאורך זרועו וצועק בתפילתו השקטה את צעקת הנצח של שומרי גחלת היהדות: עם ישראל חי!

עידוד הצטרפות לפרטיזנקה והקמת חיל 'מילואים'
מאי 1942.
דוד פלוטניק שברח כבר בראשיתה של המלחמה לברית המועצות הוציא 'קול קורא' לאוכלוסייה בברית המועצות: "התנדבו ללוחמה פרטיזנית בעורף האויב!" קרא להם.
הוא קבע פגישה דחופה עם אנשי הוועד המחוזי של המפלגה במוסקבה ואיתו חמישה יהודים צעירים משטחי פולין הכבושה. דבריו עוררו תמיהה במקרה הטוב, ובוז ולגלוג במקרה הפחות טוב. המזכיר הראשון של הוועד המחוזי הסביר לפלוטניק בקור רוח שהידיעות על רצח עשרת אלפים מיהודי פינסק הן מוגזמות, לטעמו. לדעתו הוצאו להורג אלפיים איש בסך הכול ו"פעילי המפלגה והנרצחים אינם יהודים בלבד".
פלוטניק לא טרח להבהיר יותר מדיי למזכיר הגאה את ההיסטוריה השחורה הנצרבת בעיצומם של ימים אלה. פלוטניק גרס שעשייה עדיפה על פני דיבורים, בפרט דיבורים עקרים. הוא התייצב בבית ספר לחבלנים בתחנת נובושינו שהיו בו כאלף צעירים, כמאה מהם יהודים, ולמד היטב להיות חבלן מצטיין.

10 בנובמבר 1942.
פלוטניק יצא אל הדרך, מתעתד לחצות את קו החזית כאחד מתוך קבוצה של ארבעה עשר איש. מלבדו, היה יהודי אחד נוסף. שני יהודים בסך הכול.
כל אחד מאנשי הקבוצה צויד בתחמושת מרשימה:
פפ"ד [=רובה אוטומטי]
רימוני יד
פתילי ביקפורד
מקושים מגנטיים
מוקשי נעל
חמש מאות כדורים
שישה קילוגרמים חומר נפץ
הליכה מייגעת, קילוגרמים רבים של תחמושת, וככל שהתקרבו לחזית נוספה גם חובת הזהירות מפני האויב. הקבוצה חצתה באזור ויטבסק את קו החזית והגיעה לבריגדה של מיילניקוב, באזור לפל.
מערבה לחזית פגש פלוטניק באשה יהודייה אשר ברחה מן התופת המבעבעת במרכז אירופה והתכוננהלחצות את החזית מזרחה לעורף הסובייטי בסיוע הפרטיזנים. היא סיפרה לו על הזוועות שראו עיניה, ובמבט כבוי וחסר תקווה שאלה אותו מהורהרת: "האין זה חטא להמשיך וליהנות מהחיים לאחר האבדון הגדול שראו עיניי?!"
פלוטניק וחבריו פעלו בקו הרכבת ויטבסק-נוול, ואחר כך בקו מינסק-מולדצ'נה, ולאחר מכן עצרו מעט בכדי לנוח והקבוצה התמקמה באזור וולוז'ין ליד יחידת '260'.
המנוחה הייתה קצרה וסמלית, נהרות הדם המשיכו לשטוף את העולם ופלוטניק יצא עם חבריו כדי השתתף גם בהתקפה על העיירה הורודוק, על מנת לגרש ממנה את הטפילים הגרמניים המוצצים את דם העמים סביבם. עשרים וחמישה יהודים לקחו חלק בקרב זה, חלקם נלחמו על ביתם ועל עירם בהיותם יוצאי הורודוק. התקפה זו אמנם הסתיימה בניצחון, אבל גם הפרטיזנים המנצחים נשארו לחבוש את פצעיהם ולספור את הרוגיהם. ארבעה יהודים מוולוז'ין נהרגו, מצטרפים אל אחיהם הירויים, ההרוגים ושרופי הכבשנים.

אליק אבוגוב נולד באודסה וגויס כחייל כשהתחילה מלחמת העולם השנייה. לאחר זמן לחימה קצר הוא נפל בשבי הגרמני. התנאים לא היו מלבבים, אבל סגירת שער בלתי מהודקת הייתה בשבילו הפתח לחירות. הוא ברח מהשבי הגרמני, התקיף שוטר אוקראיני שנתקל בו בדרך ורצה להורגו, ולקח ממנו את נשקו.
חלפה תקופה של שוטטות והגנה עצמית, ואבוגוב הצטרף ליחידת 'מיסיורי'. כלוחם מצטיין שפעל בתחום הבילוש והסיור, מצא על נקלה שפה משותפת עם איכרי הסביבה. אמנם חלקם היו עוינים לפרטיזנים ושמחו על הכיבוש הגרמני, אבל היו ביניהם רבים שרצו להושיט יד לפרטיזנים שהגנו על ארצם וחפצו לסייע בפועל להדוף את הכובש מעל אדמתם. אבוגוב זיהה את הפוטנציאל והחליט לעשות משהו שונה משל חבריו. לא השתתפות פעילה כאחד הפרטיזנים בתוך יחידה פרטיזנית, אלא מאגד קבוצות אוהדות לפרטיזנים.
כך קם ונהיה רעיון ה'פרטיזנים במילואים':
בפזניה הייתה קבוצת מילואים קטנטנה של שישה אנשים, בזשלקין הייתה גם כן קבוצת מילואים קטנטנה של שישה אנשים וכן בבוטווה.
בסרניק הייתה קבוצת מילואים של שלושה עשר איש.
בזרוצ'ניה הייתה קבוצת מילואים של שישה עשר איש.
באוזירסק הייתה קבוצת מילואים של עשרים ושלושה איש.
באיוונצ'יק הייתה קבוצת מילואים של שלושים ואחד איש.
ובסבוריצביץ' הייתה קבוצת מילואים הגדולה ביותר: שלושים ושישה איש.
קבוצות אלו סיפקו לפרטיזנים שירותי ריגול וסיפקו מידע בעל ערך רב על מספר הגרמנים ועל מיקומם, הם סייעו בפועל להשגת מזון וגם שמרו בכפרים בלילות כדי למנוע השתלטות גרמנית באישון לילה. חלק מאנשי מילואים אלה הצטרפו בהמשך ליחידות הפרטיזנים ולחמו עימם כתף אל כתף.