2 - הפלישה הגדולה בהיסטוריה

190 דיביזיות ריכזו הגרמנים בגבולותיה המערביים של ברית המועצות.
153 מהן התנסו בשנתיים האחרונות בקרבות מודרניים.
3 שבועות עברו מאז תחילת הכיבוש עד שמרבית בלארוס הייתה בידי הגרמנים.
כ-70 מיליון אזרחים סובייטים נלכדו בכיבוש הגרמני (כ-40% מהאוכלוסייה הסובייטית).

אביב 1941.

רוזנברג מונה למיניסטר הרייך על כל השטחים המזרחיים, מהים הבלטי עד לים השחור. רוזנברג התחיל את פעילותו בחלוקת השטחים שתחת פיקודו לארבעה אזורים:
1. פינלנד
2. אוסטלנד
3. אוקראינה
4. קווקז
'אוסטלנד' הייתה כינוי לגוש של ארבע ארצות: אסטוניה, לטביה, ליטא ובלארוס, ועל כל אחת מהארצות הופקד גנרל-קומיסר.
ביולי 1941 מונה וילהלם קובה לגנרל-קומיסר של בלארוס, וההוראות הגרמניות שהנפיק היו חסרות רחמים: כל פרטיזן וכל מעשה התנגדות של האוכלוסייה האזרחית – קפד ראשו. כל זה, בסתם היתקלות בסובייטים. כשהצבא הגרמני ספג אבדות הוא הפך לגוף משתולל כחיה פצועה. הפקודה הייתה אכזרית: על כל חייל גרמני הרוג יש להוציא להורג חמישים עד מאה אזרחים.
לא לשווא הצליחו הגרמנים להגיע למספר שיא ברצח אזרחים, לפחות שלושה עשר מיליון אזרחים הרוגים. מלבד הרצח השיטתי שבו קטלו כל יהודי, השתוללו כלי הנשק מול כל אזרח שלא שיתף פעולה עמם.
לרוע המזל, הגרמנים מצאו משענת בהבדלים שבין הרוסים לבלארוסים ובעיקר בינם לבין האוקראינים, וליבו את השנאה בין עם לעם.
הקרע האידאולוגי שבין הקומוניסטים, הרוסיים ברובם, לבין הפשיסטים, הגרמנים ומשתפי הפעולה איתם היה קרקע נוחה למלחמת השמדה של אפס סובלנות.
האוקראינים והבלארוסים הפשיסטים תלו תקוות בגרמנים שיחזירו להם את עצמאותם המדינית, מתוך נאיביות מסוימת, והתאכזבו קשות לאחר שהללו עשו 'סדר חדש' במזרח אירופה. סדר שהאינטרסים של גרמניה עמדו מאחוריו.
חלקיה הקרפטיים של רוסיה עם חבל טרנסילבניה צורפו להונגריה, וכתמורה לכך קיבלה רומניה את טרנסניסטריה, טריטוריה אוקראינית בין חלקו הדרומי של נהר הבוג לבין נהר הדנייסטר.
העיר האוקראינית חַרקוב סופחה לרוסיה ובתמורה ניתנו לאוקראינה אזורים בלארוסיים מובהקים – בריסק ופינסק. אזור גרודנה וביאליסטוק שהיו חלק מהרפובליקה הבלארוסית הסובייטית, הוכללו בגבולות הרייך השלישית. בתור פיצוי ניתנו לבלארוסים שטחים במזרח, עד סמולנסק.
הגרמנים איבדו במהלך המלחמה כל קנה מידה אנושי, הן בהתנהגותם לעמים שהיו תחת כיבושם, הן בזלזול הבוטה בחיי שבויי המלחמה הסובייטים. החייל הסובייטי למד במהלך המלחמה ללחום בחירוף נפש כדי לא ליפול בשבי. הוא ידע שהשבי הגרמני הוא גוויעה איטית ברעב, במקרה הטוב.

מקימים תנועה פרטיזנית בבלארוס
29 ביוני 1941.

במרכז המפלגה הקומוניסטית הוחלט על מלחמה פרטיזנית.
3 ביולי 1941.

סטאלין פנה בקריאה אל העם הסובייטי להתגייס לתנועה הפרטיזנית.
16 ביולי 1941.

היטלר מגיב בקרירות אדישה על נאום סטאלין: "המלחמה הפרטיזנית מאפשרת לנו להשמיד את המתנגד לנו".
18 ביולי 1941.

במרכז המפלגה הקומוניסטית הוחלט על יציאה לדרך: מתחילים לזנב בעורף האויב.

בלארוס מילאה במלחמה זו תפקיד מרכזי, כארץ שגבולה נושק לפולין שסופחה לגרמניה, אבל גבולה האחר צמוד לרוסיה ותרבותה קרובה יותר לתרבות הרוסית. באוגוסט 1941 הושארו כששת אלפים לוחמים סובייטיים על אדמת בלארוס הכבושה תחת המגף הנאצי כדי לחולל את הלוחמה הפרטיזנית.
30 במאי 1942 היה היום שבו הקים 'הוועד להגנת המדינה' את המטה המרכזי של התנועה הפרטיזנית שבראשו הועמד קונדרטביץ' פונמרקו.
בספטמבר 1942 התקיימה במוסקבה התייעצות של מפקדים וקומיסרים פרטיזנים, ואז גם הוקם המטה הבלארוסי של התנועה הפרטיזנית ובראשו הועמד קלינין שלפני המלחמה היה מזכיר של המפלגה הקומוניסטית באזור וילייקה.
ההתארגנות הזאת לא נעלמה מעיני הגרמנים, ומאוד לא מצאה חן בעיניהם. אוטו שימשטיין היה חייל גרמני זוטר שהצליח לעלות על ההתמסדות ביחידות הפרטיזניות ולשאת חן בעיני מפקדיו בשלל היפה שהביא להם. בעזרת איכרים בלארוסים הצליח להניח ידו על מסמך שפרט את אחת עשרה המחלקות המרכיבות את הפרטיזנקה:

1. מבצעים

עם הכיבוש הגרמני החל מחזה נפוץ של נסיעת רכבת עמוסה במכונות ירייה לצורך השמדה יעילה של גטאות, ועמוסה גם בחיילים גרמניים לצורך הרג אזרחים בדם קר. עם התפתחות התנועה הפרטיזנית החלה תופעה של רכבות מתפוצצות בגלל מטעני חבלה שהונחו על פסי הרכבת. הייתה זו פעילותה של יחידת המבצעים.
הגרמנים לא שתקו, כמובן, והשתדלו לגלח את כל תוואי פסי הרכבת מצמחיה שפרטיזנים יכולים להסתתר מאחוריה, אבל מספר הרכבות שהופצצו הסב להם אבדות כבדות.

2. שירות ידיעות

חיילים מצטופפים ותתי מקלעים מורמים במהלך כיתור חלקת יער דלילה בעצים. הוראות קצרות בגרמנית ניתחות מפי המפקדים. הם ציפו לתפוס קבוצת פרטיזנים שבסיסה היה במקום הזה, והתאכזבו קשות. הצליחו להגיע, הצליחו לכתר, אבל פרטיזנים לא מצאו. קופסאות שימורים ריקות וקליפות סלק על אחד הסלעים, כמו גם תרמילים ריקים של קליעים הוכיחו שאכן היו כאן פרטיזנים, אבל הם הספיקו לחמוק בזמן. מידע מוצק ששירות הידיעות הפרטיזני הביא גרם לנאצים כאב ראש של כיתורים עקרים, מלחמות שווא ובזבוז תחמושת.

3. תקשורת

קבוצות אוהבי חידונים ישבו לפצח את הצפנים הגרמניים במטרה לגלות את דרכי האויב הנאצי. משדרים מגושמים וכבדים מונחים לידם כדי לשדר את ממצאיהם למוסקבה, ולהביא בכך את הניצחון על הכובש. מכונת האניגמה הייתה כלי עיקרי בהצפנת השדרים בצבא הגרמני, אבל היא אכזבה את משתמשיה. צפניה של המכונה פוענחו בידי המפענחים הפרטיזניים והודעות על מזימות שהועברו בה – סוכלו.

4. אדמיניסטרציה ואפסנאות

מנין יביאו מחר שקי קמח והיכן יאכסנו את הלחם של מחרתיים? היכן יש מספיק תפוחי אדמה כדי שהצבא הפרטיזני יוכל לצעוד על קיבתו? מה יעשה החייל שחולצתו נקרעה במהלך הקרב? והיכן יניח המפקד את השמייסרים הגרמניים שהרוויח במארב המוצלח?
על השאלות הללו ועל עוד רבות אחרות – היה מי שארגן מענה יעיל ומיקום מדויק.

6. פיקוח נ.ק.ו.ד.

קומוניסטים בלי פיקוח הדוק הם כמו פשיסטים בלי כלכלה חופשית, ואם כך בזמני שלום, קל וחומר בזמני מלחמה. יחידה מיוחדת שתפקח על כל שאר היחידות ותראה שהכול מתנהל לשביעות רצון המפלגה היה כורח המציאות הסובייטית וחלק בלתי נפרד מהפרטיזנקה.

7. סיסמאות וקודים

מישהו צריך היה לשבת ולהמציא סיסמאות שיאפשרו כניסה למחנות ביערות והסיסמאות הללו חייבות היו להתחלף מדי פעם מחשש למרגלים וסתם איכרים סקרנים או פטפטנים שעלולים להדליף את המפתח להיכנסות לבסיס הפרטיזני.

8. קרטוגרפיה

שרטוט מפות היה מאז ימי קדם מלאכה אומנותית שהצריכה דיוק רב וידע רחב, אבל קרטוגרפים שעבדו כחלק מיחידות הפרטיזנים נדרשו ליותר מכך. הגבולות המוזזים בגלל המלחמות הצריכו מהם אימוץ מחשבתי וחקירת נמלטים מהארצות השכנות לצד התעמקות בצילומי שחור-לבן כדי להצליח בשרטוט המפות שיובילו את הפרטיזנים לדרך הבטוחה ביותר לפגיעה באויב בלי להיפגע.

9. כספים

אמרה עממית גורסת שכדי לנצח זקוק הצבא לשלושה דברים: כסף, כסף ו... כסף. לפרטיזנים בפושצ'ות היה הכסף מצרך הכרחי לחיים. לא תמיד יכלו להחרים מזון מתושבי האזור, לפעמים התנהגות כזאת יכולה הייתה לקומם עליהם את הכפריים. צריך היה לשלם על כך במשהו. ואם את המזון עוד אפשר היה להשיג באמצעות סחר חליפין כלשהו, הרי שנשק צריך היה לרכוש בכסף מלא. אמנם כלי ירייה רבים נלקחו מחללי האויב אחרי הקרבות, אבל חידוש מלאי הקליעים חייב אספקה סדירה, והיו כאלה שגייסו את ההון הנדרש לצורך המלחמה על החיים שלהם ושל תושבי ארצם.

10. תחבורה

הרגליים הם אמצעי התחבורה הנוח והזמין ביותר, אבל הם גם האטיים ביותר. סוסי רכיבה כבר לא היו זמינים כל כך בשנות המאה העשרים, אבל רכבים מקרטעים יותר או פחות, היו גם היו. ומה קרה כשהתקלקל המנוע? הייתה יחידה שתפקידה התמצה בטיפול במנועים סוררים ובכלי רכב בכלל.

11. תעמולה ועיתונות

העיירה קורניץ הייתה נקודת תעמולה בלתי מבוטלת. כמה פרטיזנים פשטו על בית הדפוס הממשלתי והוציאו ממנו ארגזים ובהם אותיות עופרת מכתימות וצנצנות צבעים כהות. גם גיליונות נייר ארוכים ורחבים לא שכחו לקחת עמם, שלל מבית הדפוס. תוצאותיה של עבודה נמרצת בחברת כל אלה בד בבד עם התקדמותם האטית של כוכבי הלילה היו כרוזים מאירי עיניים שהבהירו לאזרחים עד כמה הצבא הגרמני בנסיגה ועד כמה הסובייטים כבר קרובים לגאול אותם סופית מהפשיזם. אם השתכנעו האיכרים אי אפשר לדעת, אבל זו הייתה הדרך היחידה לפרסם מעט ידיעות שלא יוצרו במכונת התעמולה הנאצית.

הפרטיזנים כמחוללי שינוי

רכבות עמוסות התפוצצו על מטעניהן ועל נוסעיהן, יחידות צבא גרמניות חוסלו ביריות, מחסני מזון ומפעלי תחמושת הועלו באש – היו אלה חלק מפעולות הפרטיזנים שגרמו לנזקים כבדים ומטרידים לצבא הנאצי.
והתגובה לא אחרה לבוא.
הגרמנים החלו להחמיר מאוד עם איכרים שהיו להם קשר כלשהו עם הפרטיזנים, בפרט אם סיפקו מזון או עזרו להם להתחמק מהצבא הגרמני. עזרה כזאת תוצאתה הייתה אחת: העלאה באש של בתים ואף כפרים שלמים.
מסע ההשמדה כלפי היהודים או כלפי שבויי מלחמה לא יהודיים, נוסף על מעשי הרצח והעונשים החמורים כלפי כל מי שסייע לפרטיזנים גרמו לגידול מהיר ומואץ של התנועה הפרטיזנית.
החוקר הבריטי ג"א ארמסטרונג מעריך שהפרטיזנים הסובייטים הכשילו את תכניתו של היטלר להכניע את כוחה הצבאי של ברית המועצות, ונתנו שהות לבריטניה ולארצות הברית להצטייד ולהיערך לקראת ההתמודדות הצבאית עם גרמניה.
יוצאי בלארוס ופרטיזנים שנאבקו בצבא הגרמני אינם גורסים זאת. עם מלוא ההערכה לפעילותם הקרבית והאמיצה של הפרטיזנים, לא היה להם די כוח צבאי כדי לעצור צבא מיומן ומשולהב שדברי הפיהרר ותעמולתו מניעים אותו. ואם כך הדברים אמורים כשהפרטיזנים היו תנועה משמעותית ומטרידה, לקראת סוף המלחמה, לא כל שכן בשלב הראשון ללחימתם.
עדיין, ההיסטוריה הוכיחה ש'גנרל חורף' הרוסי הוא שהביס את צבא גרמניה. עוצמת הטבע החורפי הקפוא גדול בהרבה מכל מאבק אנושי, הרואי ככל שיהיה.
ערכה הסגולי של התנועה הפרטיזנית הוא בהעלאת המורל בקרב האוכלוסייה האזרחית, דבר שאִפשר את העמידה נגד הפולש הגרמני. תמורה זו בדעת הקהלה לא באה בין לילה, אלא נוצרה כתהליך מתמשך, והגורם הראשוני והמרכזי לכך היה עצם קיומה של התנועה הפרטיזנית.
האיכרים בשטחים הכבושים היו מאוחדים בכמיהה לבטל את הקולקטיביזציה שנכפתה עליהם על ידי המשטר הסובייטי. הם חשבו שתחת הכיבוש הגרמני חייהם יהפכו לנוחים יותר, ורצו להפיק מהשלטון הגרמני החדש את היתרונות הכלכליים שזומנו להם. עברו ימים – ועיניהם נפקחו, אך הם לא מיהרו להזדהות עם הפרטיזנים. הם ידעו מה יהיה מחיר ההזדהות.
מי מעוניין לצפות בבית שלו ובחווה מספקת המזון שלו – מוצתים בידי גרמנים קשוחי פנים? מי מעלה בלהבות את התקווה לקורת גג של התרגעות בתוך ים המלחמה השוצף סביב?
עם זאת, הפרטיזנים בהופעתם ובפעילותם שימרו וקיימו בטריטוריות הכבושות את הזיקה למשטר הסובייטי, ואפשרו למיתוס הסובייטי להישרד במידה מסוימת. באופן פרדוקסלי, בניגוד להשלטת האווירה הקומוניסטית (בתקופה מסוימת הייתה התנועה הפרטיזנית בבלארוס זרוע נוספת של הצבא הקומוניסטי), טיפחה התנועה הפרטיזנית את הרצון לאי-ליגאליזם, רצון עצמאות ושחרור. רצונות מהסוג שדוכא ביד קשה במשטר הטוטליטרי הסובייטי שהפחד ממנו הוטבע בנפשו של האדם הסובייטי. הפרטיזנים עוררו תקוות כמוסות.
לאחר תקופת ההסתגלות הראשונית, לאחר שנחשף פרצופו הרצחני של הנאציזם הגרמני, כלפי היהודים בפרט וכלפי האוכלוסייה האזרחית בכלל – גברה ההזדהות עם הפרטיזנים והעמיקה ההתנגדות לגרמנים.
פעילות הפרטיזנים הקטינה את ניסיונות הגרמנים ל'פציפיקציה' – המטבע הלשוני הנאצי לטרור הרצחני שלהם – והחלישה את האמונה בניצחון הגרמני בקרב האוכלוסייה האזרחית תוך אזכור מתמיד שיש עין פקוחה ומפקחת של שלטון סובייטי. פיקוח שהרתיע רבים משיתוף פעולה עם הגרמנים.
הפרטיזנים יצרו דגם ייחודי של התקוממות, בסיועם ההולך וגובר של הסובייטים ובהכוונתם.